מהן ביצים סיניות ואיך משתמשים בהן?

תפקידן של הביצים הסיניות מתחלק לשניים:
1. בריאותית – חיזוק שרירי הנרתיק ורצפת האגן לשליטה מלאה בסוגרים ולמניעת בריחת שתן
2. הגברת ההנאה – בעת החדרת הביצים לנרתיק בעזרת חומר סיכה על בסיס מים בלבד, המשקולות מתחילות לנוע עם כל תזוזה שלנו מה שמגביר באופן משמעותי את הגירוי המיני. בנוסף, כאשר המשקולות זזות ומתנגשות אחת בשניה תוך כדי תנועה נוצר רטט פנימי שמשפיע באופן מיידי על גמישות השרירים וזרימת הדם לאזור.
הביצים עשויות סיליקון רפואי ויש בתוכן משקולות מתכת קטנות שתפקידן לאמן את השריר ולחזקו, חשוב מאוד לוודא מה משקלן של הביצים על מנת להתאים אותן לכל אחת לפי הצורך הפיזי שלה.

למה חשוב שתתרגלי את שרירי רצפת האגן?

השרירים האלה עובדים  וכל שריר שלא מחזקים נחלש. רצפת אגן בריאה וחזקה חשובה לתפקוד התקין של המערכות שמעליה: השתן, המין והצואה. כאשר השרירים חלשים או אינם מתפקדים – נפגעת יכולתם לתמוך באיברי האגן, וכתוצאה מכך עלולים להופיע סימפטומים כמו בריחת שתן או צניחה של איברי האגן כלפי מטה – צניחת רחם, צניחת נרתיק, צניחת שלפוחית השתן. עם הזמן עלולה רצפת האגן כולה לצנוח, והדבר יביא לקושי בהתרוקנות (הן של שתן והן של צואה). קושי בהתרוקנות גורר אחריו לחץ ארוך בשירותים, דבר שמחמיר את הצניחות ואף פוגע בעצבים המעצבבים את רצפת האגן. עצבים פגועים יגרמו לחוסר איזון בין השרירים השונים ולפגיעה נוספת בתפקוד התקין של כל המערכות. יש לציין כי גם שרירים מכווצים יתר על המידה עלולים לגרום לכאבים וכן להפרעה ביחסי מין.

​​ למה חשוב במיוחד לתרגל את שרירי רצפת האגן אחרי הריון ולידה?

במהלך ההריון והלידה נמצאים שרירים רבים באזור האגן, הגב והבטן התחתונים בעומס רב והם עלולים להיפגע. התעלמות מהשינויים שחלו בשרירים אלו תגרור את קיבועם של הנזקים הפיזיולוגיים שקרו בתקופה זו ותגרום עם השנים לצניחות אברי המין, דליפות שתן ו/או צואה, קשיי התרוקנות וכאבים ברצפת האגן ובגב.

אז מה את יכולה לעשות?

המרכיב היחידי ברצפת האגן שעליו יש לנו שליטה הוא מערכת השרירים. כדי לשמור על תפקודם התקין, עלינו לזהות את פעולתם ולשלוט על מידת הכיווץ וההרפיה שלהם. כיוון שמדובר באזור מוצנע, ולכיווץ השרירים אין כמעט ביטוי חיצוני – הזיהוי אינו קל. יתרה מזאת, כאשר מקבלים הסבר מילולי בלבד, כרבע מהנשים יבצעו פעולה הפוכה וידחפו החוצה, במקום לכווץ.

כדי לנסות ולזהות את השרירים בכל זאת, מומלץ לנסות לחוש תחילה דווקא את התנועה ההפוכה: לשבת על כיסא עם משענת בנוחות. לשאוף אוויר, ואז לסגור את הפה והאף וללחוץ בכוח רב כלפי מטה (כמו שנוטים לעשות בעת עצירות). בצורה זאת ניתן לחוש ירידה של איברי האגן, הנלחצים אל המושב. חשוב להדגיש: הפעולה נועדה לזיהוי התחושה בלבד, ואין לחזור עליה – גם לא בשירותים, וגם לא בלידה. זאת בדיוק התנועה והתחושה שממנה יש להימנע.

כעת ניתן לנסות ולבצע את פעולת הכיווץ הנכונה, המבוססת על תרגילי קגל: רצוי לעצום עיניים ולדמיין את שרירי רצפת האגן, ובייחוד את השרירים שסביב הסוגרים. ואז לסגור ולכווץ אותם, כאילו מושכים את רצפת האגן כלפי מעלה. התנועה עדינה וקטנה, כמעט כקריצת עין. ניסיון לייצר תנועה חזקה יותר עלול להביא לכיווץ של שרירים נוספים – כמו ישבן וירכיים, ולכן יש להקפיד לשמור שרירים אלה רפויים.

לאחר הזיהוי הנכון – יש לבחון את כוח השרירים ואת מידת הסיבולת שלהם, כדי לתרגל אותם ברמה מתאימה. לדוגמה – אם מצליחים לכווץ במשך שלוש שניות, יש לחזור על כיווץ זה כעשר פעמים (חשוב גם להקפיד על זמן מנוחה זהה ואפילו כפול בין כיווץ לכיווץ). עם הזמן יש לנסות ולהאריך את זמן הכיווץ לארבע וחמש ושש שניות וכך הלאה. במקביל יש גם להמשיך ולתרגל כיווצים קצרים וחזקים.

ההמלצה הכללית היא לחזור פעם ביום  על סדרה של עשרה כיווצים ארוכים (בהתאם ליכולת) ועשרה כיווצים קצרים וחזקים. אולם אם חשים שהשרירים מתעייפים מהר, וכבר לא מצליחים להרגיש מתי מכווצים ומתי מרפים – יש להפחית את אורך הכיווץ, להגדיל את זמן המנוחה, ולהפחית את מספר החזרות. במקרה כזה רצוי יהיה לחזור על סדרת התרגול הקצרה פעמים רבות יותר ביום, עד שהשרירים יתחזקו.